תמחור ומיסוי טובות הנאה לעובדים
רקע :
בתקופת יחסי העבודה שבין עובד ומעביד עולה לעיתים שאלת המיסוי של הטבות שוות כסף שונות הניתנות מאת המעביד לעובד. הטבות נפוצות כגון :
- מתנות לחג,
- ביגוד (ללא לוגו),
- ימי גיבוש,
- בתי מלון, טיסות לחו"ל,
- ארוחות/מסעדות,
- הטבות לבני משפחה כגון מנוי לקאנטרי, נופש משפחתי,
- קורס / לימודים ע"ח המעביד שלא בתחום העיסוק,
- הלוואות בתנאים מועדפים,
- מכירת מוצר במחיר הנמוך משווי השוק שלו,
- ועוד כהנה וכהנה
לשם הדיון, ניתן מצד אחד לראות בהטבה זו לעובד, אינטרס מובהק של המעביד המבקש ליצור סביבת עבודה שלווה, תומכת ונעימה לעובד, דבר העשוי להכפיל את פיריון העובדים ונאמנותם למקום העבודה. (כפי שמחקרים מוכיחים)
ומצד שני גם ניתן לראות בהטבה הניתנת לעובד, את מירב התועלת וההנאה בצד העובד כנהנה עיקרי ויחיד !
בכדי להסיק על דרך המיסוי הנכונה וההולמת את המקרה, יש לבצע בירור מעמיק המגובה באסמכתאות מתאימות, לבירור מי הוא הנהנה העיקרי מההטבה, המעביד או העובד ?
המקור למיסוי העובד :
סעיף 2 לפקודת מס הכנסה כסעיף מקור בדבר מיסוי הכנסת עבודה :
כל טובת הנאה או קצובה שניתנו לעובד ממעבידו; תשלומים שניתנו לעובד לכיסוי הוצאותיו, לרבות תשלומים בשל החזקת רכב או טלפון, נסיעות לחוץ לארץ או רכישת ספרות מקצועית או ביגוד, אך למעט תשלומים כאמור המותרים לעובד כהוצאה; שוויו של שימוש ברכב או ברדיו טלפון נייד, שהועמד לרשותו של העובד; והכל – בין שניתנו בכסף ובין בשווה כסף, בין שניתנו לעובד במישרין או בעקיפין או שניתנו לאחר לטובתו".
המקור למיסוי המעביד :
סעיף 32(11) לפקודת מס הכנסה קובע אי התרת הוצאה למעביד שלא נזקפה בשכר העובד :
"הוצאות למתן טובת הנאה שנתן מעביד לעובדיו ואשר לא ניתן לייחסה לעובד פלוני, למעט הוצאות שהוכח כי לפי טיבן אינן מיועדות להעניק טובת הנאה אישית לעובד; הוצאות, בגבולות סכומים שנקבעו בתקנות על פי סעיף 31, להחזקת רכב שבהחזקתו של מעביד והמשמש את עובדיו, ולא ניתן לייחס את טובת ההנאה מהשימוש בו לעובד פלוני; הוצאות שאינן ניתנות לניכוי כאמור לא ייראו כהכנסת עבודה בידי העובדים."
כלומר, בכדי שטובת ההנאה שניתנה לעובד, תותר למעביד בניכוי במלואה, עליה לעמוד ב-2 תנאים מצטברים :
- הוכח שע"פ טיבן נועדו להעניק תועלת בעיקר למעביד.
- לא ניתנות לייחוס לעובד פלוני אלמוני.
אי עמידה בתנאים אלו, תחייב את המעביד לזקוף בשכר העובד את טובת ההנאה המדוברת ולחייבו במסים בשל כך (מס הכנסה וביטוח לאומי), אחרת יאלץ בביקורת ניכויים לשלם בגין הטבות אלה לעובדיו, את המס שנחסך.
יש לשים לב לכך, כי בגין הוצאות אלה שיותרו למעביד בניכוי בהיותם תועלת עיקרית למעביד, יאלץ המעביד במקרה של התאגדות כחברה בע"מ, גם בתשלום מס על עודפות בשיעור של 45%, כמקדמות על חשבון המס. מאמר מקיף בנושא הוצאות עודפות בחברה ראה כאן.
זה המקום לציין הנחיה של רשות המסים מיום 9/4/18 שיש בה לאפיין את המקרים בהם רואים בפעילות גיבוש לעובדים כפעילות בה טובת המעביד גוברת על טובת העובד ולפיכך אין צורך בהם לזקוף שווי לעובד :
- צרכי העבודה מצדיקים אירוע גיבוש.
- ההחלטה על קיום האירוע היא של המעסיק.
- ימי הגיבוש נחשבים כימי עבודה ומשולם שכר בגינם.
- העובדים לא זכאים לצרף קרוב לגיבוש.
- פעילות הגיבוש לא מתבצעת ביום מנוחה.
- לו"ז הפעילות נקבע ומאושר ע"י המעסיק.
- פעילות בישראל.
- מטרת הפעילות היא שיפור העבודה והממשקים בין העובדים.
- על הפעילות לכלול הרצאה מקצועית או פעילות העשרה.
לצורך כך, על המעסיק לשמור מסמכים מאמתים לקיום הכללים לעיל.
על העלויות לעובד להיות סבירות ולנוע באיזורים של 400 ש"ח ללא לינה, 700 ש"ח לעובד כולל לינה.
בכל מקרה אחר יש לזקוף שווי לעובד ולחייבו במס בתלוש.
תמחור ההטבה ע"פ שווי או עלות ?
אותה הטבה הניתנת מאת המעביד לעובד, כיצד תתומחר במונחי ש"ח ?
האם לפי העלות השולית שלה למעביד ? או, בהתאם לשווי השוק שלה לעובד ?
גישת בימ"ש היא, כי ההטבה תמוסה בתמחיר הקרוב ככל האפשר למידת ההנאה המופקת לעובד (כלומר שווי שוק) ולא בהתאם לתמחור שלה למעביד.
מספר דוגמאות שנדונו בבימ"ש העליון :
- מימון שכר לימוד ע"י המעביד (פס"ד עיריית בת ים):
עלות למעביד – 0 (הוספת תלמיד לכיתת לימוד הפעילה מימלא, אינה מוסיפה כלל לעלויות המעביד)
שווי שוק בעיני העובד – שווי השוק האלטרנטיבי לו ניסה ללמוד אצל מתחרה של המעביד.
העליון קבע כי מאחר וטובת ההנאה העיקרית היא של העובדים, יש לחייבם במס ע"פ שווי השוק של ההטבה.
- ארוחות לעובדים בבית העסק (פס"ד בית חולים עזרת נשים):
עלות ארוחה של מעביד לעובד – עלות ממוצעת אפסית כשלוקחים בחשבון את כל הסועדים (כולל מאושפזים וקרוביהם).
שווי שוק בעיני העובד – השווי שעל העובד להוציא על מנת להשיגה אצל אחר.
העליון קבע במקרה זה, כי מאחר והיתה הסכמה מוקדמת בין המעביד לרשויות המס, לפיה זקיפת השווי תיעשה במונחי עלות ולא שווי שוק הוא מכשיר אותה כגישה בין בי"ח השונים לרשויות המסים.
אולם לדידו, אין הצדקה לחשב את שווי ההטבה הניתנת (ארוחות לעובדים) לפי העלות השולית שלה למעביד. (אלא שווי השוק לעובד)
מסקנה : תמחור הטבה לעובד יבוצע בהתאם לשווי השוק לעובד ולא בהתאם לעלות השולית שלה למעביד. אלא אם כן המעביד הגיע להסכמות עם רשות המס התומכות בגישתו.
פסקי דין רלוונטיים נוספים :
פס"ד בנק יהב (2007) :
מעביד שמימן לעובדיו שכר לימוד לטובת לימודי תואר אקדמאי. האם מדובר בטובת המעביד / טובת העובד ?
שם שאל בימ"ש העליון (לאחר שהמחוזי הכיר בטובת הנאה של המעביד) האם העובד נזקק להטבה זו באופן החיוני למילוי תפקידו ? והאם ההטבה ניכרת לעובד ?
על שאלות אלו קבע בימ"ש העליון, להישאל בפרספקטיבה אובייקטיבית ולא מזוית עינו של המעביד.
לבסוף פס"ד ראה במימון הלימודים לעובדים כהטבה אישית לעובד, התורמים תרומה ערכית לאישיותו ולהעלאת רמתו האישית. ומכאן שאין להכיר בהוצאה למעביד.
פס"ד פרוייליך :
שם פסק בימ"ש כי נסיעות לחו"ל של העובד ובני משפחתו למטרת נופש, מהוות טובת הנאה עיקרית לעובד בנוסף על תועלת צידית למעביד, זאת בנוסף לעובדה שמדובר בהטבה משמעותית לעובד.
פס"ד דה שנון טרפיק (2014) :
המדובר בחברה שנהגה מידי שנה להוציא את עובדיה לימי גיבוש הכוללים לינה וארוחות בבית מלון בימי עבודתם (ולא בסופי שבוע) וכן לקיים מפעם לפעם אירוע חברה (תקליטן וארוחת ערב) לעובדיה בלבד, כל זאת מבלי לזקוף שווי הטבה בשכרם ולחייבם במיסים כנדרש. הכל מתוך טענתה כי התועלת האמיתית והעיקרית היא למעביד. והכל בניגוד לדעת המוסד לביטוח לאומי שראה בהטבות אלה הנאה עיקרית לעובד וביקש למסות הטבה זו.
בימ"ש פסק כי מאחר והעובד לא קיבל טובת הנאה משמעותית, ופעילות יום הגיבוש לכלל העובדים כולל כאלה מחו"ל (ללא בני משפחותיהם) ולא לקומץ נבחר היתה מנוהלת ע"י המעביד ללא זמן חופשי של העובדים, יש בכך טובת הנאה ניכרת יותר למעסיק מאשר לעובד, וקיבל את עמדת החברה.
כל האמור באתר אינו מהווה חוות דעת, אינו תחליף ליעוץ משפטי, נועד למתן אינפורמציה בסיסית וראשונית בלבד,
אינו מהווה מענה לכלל הנסיבות ואינו בא להחליף יעוץ אישי ופרטני מאת רואה חשבון.